מצב של קשישים בישראל
מרבית הקשישים הגרים היום בקהילה מקיימים חיים עצמאיים לכאורה. אולם, מספר רב מהם נזקקים לעזרה חלקית או מלאה בניהול משק בית או אפילו פעילויות היום-יום הבסיסיות כמו ניידות, אכילה, הלבשה, רחיצה ושליטה על הסוגרים, וחלקם האחר- להשגחה צמודה. חלקם הגדול נעזרים ברמה זו או אחרת בבני זוגם או ילדיהם, אולם הצורך בתמיכת הזולת בשכבות אוכלוסייה זו הולך וגובר בשנים אחרונות עקב המגמה של המשפחות להשאיר את הקשישים בסביבתם הטבעית. מאידך, המשפחות ולא השירות הסוציאלי או חוק סיעוד דרך ביטוח לאומי הם התומכים העיקריים באוכלוסיה הקשישה.
על כן, כיוון שאין לזקנים מישהו שייצג אותם מול מערכות מוסמכות ואחראיות לנושא, אלה יחושו בהשלכות המצב בצורה חמורה, העלולה להתבטא לרעה על בריאותו הפיזית והנפשית של הקשיש, על מצב העסקתו הנוכחי או העתידי, ביכולת הכנסותיו, ובמילוי וסיפוק צרכיו האישיים. בהקשר לבדידות ושמירה על קשרים עם בני המשפחה והסביבה המיידית והמרוחקת יותר, תופעת הבדידות מלווה חלק ניכר מהקשישים והיא קשורה לאבדנים הכרוכים בשילוב של תהליכי המתקדמות המחלות הכרוניות ששכיחותן וחומרתן עולה עם העלייה בגיל, והזדקנות. בכך, לזקנה נלווית במגבלה פיזית ברמה זו או אחרת השלכות אישיות פסיכולוגיות אפשריות רבות. ירידה בדימוי הגוף, כמו גם השלכות שליליות על חיי החברה עליהם היה רגיל האדם בגיל צעיר יותר, מביאים לידי הופעת תופעות דיכאוניות, התבוננות עצמית שלילית עם פגיעה בהערכה עצמית, בידוד חברתי, הפרעות שינה וחרדות. מצב היחסים הבין אישיים, כולל התארחות וקבלת אורחים, פעילות מינית, כלכלה ויכולת תפקודית קשורה ישירות לחומרת המצב הגופני, כמות אשפוזים חוזרים ודרגת התלות באחרים. הרבה פעמים, פעילות חברתית נפגעת בצורה עולה וגוברת גם ללא קשר להחמרת המצב הבריאותי. כל אלה יורדים בהיקפם בהתאם לרמת התלות באחרים לא רק מבחינה פיזית תפקודית, אלא גם כלכלית וחברתית.
